כשהגוף מדבר: להקשיב לסימנים לפני שהם הופכים לכאב

הגוף שלנו מדבר אלינו כל הזמן. כתף שמתכווצת לפני פגישה, נשימה שנעצרת באמצע שיחה, עייפות שלא עוברת גם אחרי שינה. רובנו למדנו להתעלם מהסימנים האלה, להמשיך לרוץ, לדחות את העצירה לעוד שבוע שלא מגיע.

אבל הגוף הוא לא היריב שלנו. הוא בעל הברית הכי נאמן שיש לנו. הוא יודע לפני שהראש מבין, והוא מבקש מאיתנו דבר אחד פשוט: להקשיב. כשאנחנו לא מקשיבות ללחישה, היא הופכת לצעקה, ולפעמים לכאב שכבר אי אפשר להתעלם ממנו.

ההקשבה הזו היא מיומנות שאפשר ללמוד. היא מתחילה ברגע קטן של עצירה, בשאלה עדינה: מה אני מרגישה עכשיו, בלי לתקן ובלי לשפוט. לא צריך לעשות עם זה כלום בהתחלה. רק להיות נוכחת. משם, לאט, נפתחת דלת.

אם את מרגישה שהגוף שלך מנסה לומר לך משהו ואת לא בטוחה איך להקשיב, את מוזמנת. נלמד יחד את השפה הזו, ברוך ובקצב שלך.